קביעת אסטרטגיה וטקטיקות לחקירת שריפה בשטחים פתוחים


 

 

 

קביעת אסטרטגיה וטקטיקות לחקירת שריפה בשטחים פתוחים

מאת: 1Paul Steensland

תרגום ועיבוד: ליאור נדיבי2


פתיחה


   נייר עבודה זה מבוסס על הרצאה בנושא, שניתנה במסגרת הכינוס השנתי של האגודה הבינלאומית של חוקרי דליקות (IAAI) בדנוור, קולוראדו, במאי 2005. ההרצאה ניתנה ע"י מר פול סטינסלנד, שהיה בין היתר סוכן מיוחד (Special agent) בשירות היערות הפדראלי של ארה"ב. בתוקף תפקידו פול חקר שריפות יער ושטחים פתוחים בסדרי גודל של מאות אלפי דונמים וזכה להצלחות רבות בתחום.

   החומר תורגם לעברית ועובד כך שיתאים לשיטות העבודה והאמצעים הנהוגים בישראל. מטרת נייר עבודה זה ללמוד מניסיונם של האמריקאים, להכיר את טקטיקות החקירה שלהם ואולי להוות בסיס לצורת עבודה שתתבסס על הקמת צוות משותף לכיבוי אש, משטרה ובהתאם לצורך קק"ל, צה"ל וכדומה. שיתוף פעולה, במקום ריב סמכויות, יכול להוות מכפיל כוח שיחפה ויפצה על החוסר כרוני באמצעים, כוח אדם וידע, שכל כך חיוניים בעת חקירה של הצתה.

   המתרגם רוצה להודות למר פול סטינסלנד על שנתן את רשותו לתרגום החומר ולשימוש בו ולאגודת חוקרי דליקות בישראל, שבזכותה הוא השתתף בכנס וזכה לשמוע את ההרצאה במו אוזניו.


מבוא


   נושא הצתות סדרתיות בשטחים פתוחים (Wildland arson) מהווה בעיה כאובה בארה"ב. מידי שנה עולים באש, עקב הצתות, מיליוני דונמים של שטחי יער, חורשות ושדות, הגורמים לנזקים בשווי מאות מיליוני דולרים ואף לאיבוד חיי אדם. תופעת המציתים הסדרתיים, שכמעט אינה מוכרת בישראל, די נפוצה בארה"ב ועד כמה שהדבר נשמע מדהים, חלק ניכר מהם כבאים, שוטרים, חוקרי דליקות, שומרי יערות וכולי. (על כך ניתנו הרצאות נפרדות בכנס)

   כאשר יש פגיעה ברכוש פדראלי או כאשר מדובר בשריפה בקנה מידה גדול, נקראים הסוכנים הפדראליים לחקור. הם נעזרים ברשויות החוק ובסוכנויות מקומיות וכך הם יכולים להקים צוותי משימה גדולים למדי, בסדר גודל של 80 עד 110 אנשים. הם נעזרים באמצעים ושירותים טכניים של סוכנויות שלכאורה אינן קשורות לחקירת הצתות כגון ה-FBI וה-DEA וכמובן בשירותי ה-,ATF שברשותו מעבדת חקירת הצתות הגדולה מסוגה בארה"ב.

   הקמה של צוות חקירה המורכב מנציגים פדראליים, עם גישה למעבדות המשוכללות של הסוכנויות שלהם, יחד עם חוקרים מקומיים, המכירים את האזור ואת האנשים הגרים בו, נותן שילוב מצוין של כוח אדם, ידע, ניסיון ויכולות טכניות, בעזרתו הם מצליחים לפענח מספר רב של הצתות. חשוב לדעת שע"פ ניסיונם, מצית סדרתי מבצע בממוצע  כ-35 הצתות בטרם הוא נתפס. הוא מתחיל ב"קטן", בשריפות של קוצים וכדומה שאיש לא טורח לחקור לעומק ואז הוא הולך ומסלים את פעילותו. לאור זאת, המליצו הרשויות המקצועיות בארה"ב, לשירותי הכיבוי השונים, לבצע חקירה בכל מקרה של הצתה סתמית, לבדוק האם היא קשורה למקרים אחרים והאם יש הסלמה מהצתה להצתה. איסוף מוקדם של מידע מביא בסופו של דבר ללכידה מהירה של המצית הסדרתי, בטרם יספיק לבצע הצתות רציניות.

   נייר עבודה זה מציג את שיטת העבודה של חוקרי הדליקות הפדראליים, לפיה יש לקבוע תחילה אסטרטגיה ואח"כ יש לבחור טקטיקות חקירה המתאימות לה. שימוש בתכנון אסטרטגי ובנהלי עבודה מסודרים, מביאים לכך שגם חקירה מורכבת ומסובכת, כגון חקירת שריפת יער, מתנהלת בצורה מסודרת שמביאה, בסופו של דבר, לתפיסת החשוד, להבאתו לדין ולהרשעתו.

____________________________________________________________________

1Paul Steensland has 36 years of combined fire and law enforcement experience with the California Department of Forestry and the U.S. Forest Service. He is a member of the IAAI’s Wildland Arson subcommittee which is developing a Wildland Certified Fire Investigator certification program. He is serving his fifth year as co-chair of the NWCG’s Wildfire Investigation Working Team, which is developing the international certification program for wildland fire investigators. He is also a principal member of the NFPA 1033 Committee.

 

2ליאור נדיבי שירת במשטרת ישראל במגוון תפקידים, ביניהם מומחה במעבדת נשק, קצין סיור וביקורת גבולות בגשר אלנבי וראש מחלק זיהוי פלילי במרחב ציון בירושלים. כיום הוא הבעלים של "שרותי זיהוי פלילי מתקדמים. ליאור חבר באגודת חוקרי דליקות בישראל ונסע מטעמה לכנס בארה"ב.


הגדרות


אסטרטגיה – תוכנית כללית לשליטה במצב או באירוע. מתארת, בקווים כללים, כיצד התוכנית תנוהל ומה התוצאה הרצויה.

בד"כ האסטרטגיה מבוססת על שיטות פעולה סטנדרטיות, על חוקי המקום ועל נוהלי עבודה.

האסטרטגיה מוכתבת ע"י קדימויות של בטחון נפש, ייצוב האירוע ושמירה על רכוש.

האסטרטגיה אינה סטטית, יש לבחון אותה באופן רצוף ולעדכן אותה בהתאם לתנאים המשתנים ולקבלת מידע חדש.

טקטיקות –    פעולות הננקטות ע"מ להשיג את האסטרטגיה הנבחרת. השימוש בטקטיקות נעשה ע"מ ליישם ולהשיג את מטרות האסטרטגיה. הטקטיקות משפיעות על אופן הפרישה, השימוש וההכוונה  של אמצעי החקירה, אנושיים וטכניים.

הטקטיקות כוללות משימות ספציפיות כגון: עיקוב סטטי או נייד, ניתוח מאפייני פעולה של המצית, שימוש באמצעים טכניים וכדומה. הפעולות מוגבלות, בדרך כלל, לשטח גיאוגרפי נתון.

הטקטיקות, כמו האסטרטגיה, צריכות להיות גמישות וניתנות לשינוי. יש לבחון אותן בצורה רציפה ולבחון אם הן עדיין מתאימות לנסיבות שאולי השתנו.

תכנון אסטרטגי – ה"דבק" אשר מאחד את האסטרטגיה עם הטקטיקות שנבחרו עבורה. תוכנית כתובה אשר מטפלת בנושאים הבאים:

מה יש לעשות.

מי יעשה זאת.

מתי זה יתבצע.

היכן זה יתבצע.

כיצד זה יתבצע.

כל תוכנית היא ייחודית לאירוע מסוים, אבל בד"כ משתמשת בתבניות פעולה מוכרות ומבוססות. תכנון אסטרטגי הוא תהליך שכל הזמן מתעדכן.


היחס בין טקטיקות לאסטרטגיה


הטקטיקות משמשות ליישום ולהשגת מטרות האסטרטגיה.  לדוגמה: חציית נהר. אם בחרנו באסטרטגיה של בניית גשר, הרי שתוכנית הפעולה תקבע כיצד הגשר ייבנה ואילו הטקטיקות יהיו – האמצעים, החומרים הטכניקות וכוח האדם, שישמשו לבניית הגשר.

הערכת הצלחה, או כשלון, של טקטיקה מסוימת נעשית בדרכים הבאות:

- בדיקה באם יעדי הטקטיקה אכן הושגו.

- בדיקה באם יעדי הטקטיקה מוגדרים נכון.

- בדיקה באם יעדי הטקטיקה תומכים ומסייעים לאסטרטגיה שנבחרה.

מפעם לפעם יש לבחון ולעדכן את התכנון האסטרטגי ואז, בהתאם לצורך, לעדכן את הטקטיקות שנבחרו, לבטל טקטיקות שאינן יעילות ולהוסיף טקטיקות חדשות.


אסטרטגיה כללית של חקירת הצתות


המטרה הסטנדרטית של חקירת שרשרת הצתות היא לנסות ולקשור את מקרי ההצתה זה לזה, לזהות את המצית, או מציתים, ולאסוף מספיק ראיות לביסוס אשמתו של המצית. מטרה זאת מושגת בצורה מיטבית כאשר מפתחים תוכנית פעולה אסטרטגית אשר מורכבת ממספר טקטיקות חקירה.


חקירת מקרה בודד לעומת שרשרת הצתות


באופן כללי, חקירת הצתה כלשהיא מצטיירת ככמעט בלתי אפשרית, מבחינת היקפה והקושי הטכני הנלווה אליה.

כאשר מדובר בשרשרת של הצתות (Serial incidents) , הסיכוי לפענח אותן הוא גדול יותר, לעומת מקרה הצתה חד פעמי. הסיבות לכך הן כדלהלן:

לאורך זמן המצית עלול לעשות יותר ויותר שגיאות התנהגותיות.

ראיות פיסיות (ממצאי זיהוי פלילי) הולכים ומצטברים.

ניתן לאסוף עדויות ראיה, הן מעדים רגילים והן מתצפיתנים, הנפרשים לצורך החקירה.

ניתן לבנות "תבנית פעולה" (Pattern analysis) של המצית ואז לחזות את פעולותיו ואולי אפילו לתפוס אותו "על חם".


לאחר ניתוח של חקירות הצתה מוצלחות, זוהו המאפיינים הבאים:

  1. ישנן 16 טקטיקות חקירה שונות, שיפורטו להלן, שיש לבחור מתוכן את אלה המתאימות ביותר לאסטרטגיה הנבחרת.
  2. חובה! לשלב מספר טקטיקות ולא להסתפק באחת. (אסור להמעיט בחובה זאת!)
  3. ישנן ארבע טקטיקות, מתוך ה-16 הנ"ל, שכמעט תמיד יש ליישם:

ניתוח "תבנית פעולה" של המצית/ים.

ניתוח זירה (מקור וסיבה).

חקירת עדים וחשודים.

שימוש בצווי חיפוש.

  1. להלן יובאו 16 הטקטיקות היכולות לשמש בחקירה:


ניתוח "תבנית פעולה"

תחקור שכנים

עיקוב סטטי

חקירת חשודים באזהרה

עיקוב נייד

שימוש בפוליגרף ("מכונת אמת")

עיקוב אווירי

ניתוח זירה וראיות פיסיות (ז"פ)

עיקוב באמצעות מצלמות

שימוש בצווי חיפוש

עיקוב טכני (האזנות וכד')

שימוש בכלבי עיקוב וחקירת זירה

ניתוח "קו זמן" כרונולוגי

תיעוד מפורט של סקרנים בזירה

הפעלת מודיעים

מתן פרסים עבור מידע


מאפייני מנהל/אחראי החקירה:


לא מצופה ממנו שיהיה מומחה בכל טקטיקות החקירה הנ"ל, זה בלתי אפשרי, אבל רצוי מאד שיכיר אותן וידע כיצד ומתי ניתן להפעילן.

צריך שיהיה בעל יכולת לראיה כלל מערכתית ובעל ניסיון בהפעלת חלק גדול מהטקטיקות. חשוב שיבין את השימושיות שלהן וידע מהם הפרמטרים של השימוש בהן.

בעת שימוש בטקטיקות המחייבות מומחיות, לדוגמה בעת שימוש בכלבים, יש לצרף מומחה בתחום לצוות המוביל את החקירה.


פירוט הטקטיקות השונות

 

ניתוח תבנית פעולה – כאשר עוקבים לאורך זמן אחר מציתים סדרתיים, ניתן לזהות אצלם תבנית התנהגותית מסוימת. התבנית יכולה להיות נושאית, גיאוגרפית, תלוית זמן או שילוב של שני האחרונים.

   תבנית נושאית – בסוג תבנית זה המצית בוחר לעצמו מטרות מסוג מסוים, אלה יכולות להיות מכוניות, מועדונים מסוימים, בתי ספר, עצים וכדומה.

   תבנית גיאוגרפית – בסוג תבנית זה ההצתות קשורות למיקומו של המצית. התבנית יכולה להיות מעגלית, זאת במקרה שהמצית יוצא מביתו או מעסק קבוע, והיא תתאפיין ב"רדיו" שגדל והולך ככל שההצתות מסלימות. תבנית גיאוגרפית יכולה להיות גם קווית, זאת במקרה ולמצית יש מסלולים מסוימים. המצית יהיה בד"כ נהג שליחויות, דוור, נהג משאית וכדומה.

   תבנית תלוית זמן – בסוג תבנית זה המצית פועל לפי "שעון" מסוים שמוכר רק לו. זה יכול להיות יום מסוים בשבוע, יום בחודש או יום שנה מסוים. היות שמטרות ההצתה יכולות להיות שונות זו מזו, רק מעקב ותיעוד לאורך זמן, תוך שימוש במודלי מחשב היודעים לזהות תבניות, יכולים להצביע כי מדובר במצית אחד ולא במספר מציתים.

היות שחלק מההצתות יכולות להיות רחוקות זו מזו, הן מבחינה גיאוגרפית והן מבחינה כרונולוגית, יש צורך לנתח כל הצתה ולהכניס למערכת מחשב ייעודית מקסימום נתונים לגביה. המחשב יכול להצביע על קשר אפשרי בין שתי הצתות "רחוקות" ולהעיר את תשומת לב החוקרים שאולי מדובר במצית סידרתי.


עיקוב סטטי – פיקוח ומעקב, מנקודה קבועה,  אחר שטח נתון, בו החשוד עלול לבצע הצתה. מיקום של מעקבים סטטיים נעשה לאחר הכרת מרחב הפעולה של המצית ולאחר ניתוח תבניות הפעולה שלו וזאת בכדי למקם את התצפיות במקום ובזמן בהם ישנו סיכוי גבוה לתפוס את המצית "על חם". לפני הפעלת אמצעי זה יש לבדוק באם יש מספיק מידע על הרקע של החשוד, באם יש מספיק כוח אדם לכסות את כל הנקודות האפשריות ולהבטיח כי יומני התצפית ינוהלו בצורה מפורטת ומדויקת.

השימוש בטקטיקה זאת יעיל במיוחד כאשר ידועים מאפייני ה"מטרות" הנבחרות ע"י המצית, כאשר תבניות זמני הפעולה שלו נקבעות, כאשר מדובר באזור מיושב בדלילות או בשטחים פתוחים וכאשר ההצתות מתרחשות לאורך נתיב מסוים (מבוסס על מספר מקרים).

במקרה שמספר המטרות הפוטנציאליות עולה על מספר התצפיתנים שניתן לפרוש, אפשר לשקול את "הכוונת" המצית לאזורים המתוצפתים וזאת באמצעות שימוש במחסומים, מאוישים וסטטיים.

תצפית סטטית יכולה לזהות ולתעד, באמצעות צילום ויומן תצפית, את החשוד בקרבה מיידית לזירת הצתה (במקרה ונקודת ההצתה נסתרת מעין הצופה), או אפילו לתעד אותו בשעת מעשה ההצתה. ניתוח "תבנית פעולה" מדויק יכול להביא למצב הנ"ל.

בהעדר "תבנית פעולה" וחשוד מסוים, יש לבצע רישום מפורט של כל כלי הרכב הנכנסים ויוצאים מהשטח המתוצפת, כולל כמובן נתוני זמן, תיאור של הרכב ורישום מספרי לוחיות הזיהוי. התיעוד יכול להיעשות באמצעות מכשיר הקלטה, כאשר מדובר בתצפיתן בודד, או באמצעות יומן תצפית מפורט, כאשר מדובר בצוות של שניים ויותר.

כאשר יש חשוד, או חשודים, אפשרי/ים, והמטרה המדויקת אינה ידועה, יש לבצע רישום מדויק של זמני הכניסה והיציאה שלו מהאזור. במידה והמצית משתמש במתקן הצתה עם השהייה כלשהיא, רישום הזמנים וידיעת זמן ההשהיה של המתקן יכולים לקשור את החשוד להצתה.

נקודות חשובות: בכל יומן חשוב לציין מיקום מדויק של התצפית, כיווני התצפית (אזימוט) וזמנים מדויקים. יש לבצע תיאום שעונים, של התצפיתנים ושל שעון החפ"ק, לפני תחילת המשמרת. יש לבדוק את התיאום שנית, במידה והתרחשה הצתה בכדי לקבוע באם נחוץ תיקון זמן כלשהו. במידה ומתרחשת הצתה, ניתן להשוות את הזמן הדרוש למעבר מנקודה לנקודה מול הזמן שלקח לחשוד לעבור את המרחק. במידה והזמן השני גדול מהראשון, ניתן לחשב את הזמן שהחשוד "הקדיש" להצתה. זה נתון חשוב כאשר החשוד יורד לדומה מרכבו וצועד במשך זמן מסוים לעבר נקודת ההצתה.

עיקוב סטטי מחייב, בין היתר, יכולת הסוואה והטמעות טובים בשטח, היות והוא עלול להמשך תקופת זמן לא ידועה. לשם כך נחוץ שהעוקבים יכירו את השטח המתוצפת, יכינו מראש את נקודות התצפית שלהם ויכירו את דרכי הגישה והיציאה מהן. בארה"ב משתמשים החוקרים באנשי שירות היערות, המכירים את האזור הנחקר ובד"כ גם מתמחים בהסוואה, כחלק ממאבקם בציידים לא חוקיים. בישראל, מוצע להשתמש ביחידות ממג"ב כגון מתיל"ן, או מצה"ל, אשר מתמחות בתחום העיקוב וההסוואה. את לוחמי מג"ב ניתן לצרף לחקירה כחלק מכוחות המשטרה אשר עוסקים בכך. את לוחמי צה"ל ניתן לגייס כאשר יש פגיעה ברכוש של הצבא או ברכוש בעל חשיבות לאומית.

פריסת תצפיות מחייבת נוהל עבודה מסודר הכולל בדיקת קשר בכל שעה, ע"מ לשמור על ערנות התצפיתנים וביטחונם, קביעת זמני ואופני החלפת צוותי התצפיות, ביצוע תדריך ומתן דגשים לפני כל תחילת והחלפת משמרת, בדיקת רמת ההסתוות של התצפיתנים וחלוקת ציוד מתאים כגון משקפות ומצלמות ארוכות טווח, ציוד קשר עם אזניות, מכשירי הקלטה לתצפיתנים בודדים וכדומה. בנקודות בהן קשה להציב תצפיתן, ניתן להשתמש במצלמת וידיאו היכולה לשדר אחורה לחפ"ק. את המצלמה חשוב להתקין כמובן בצורה נסתרת או כזאת שתראה תמימה, לדוגמה מצלמה המשמשת כביכול לפיקוח על תנועה אך למעשה מכסה את השטח הנבדק.


עיקוב נייד – מעקב אחר חשוד, או חשודים, באמצעות כלי רכב. שימוש בטקטיקה זאת מחייב שיעמוד לרשות החוקרים מאגר גדול של כלי רכב, ע"מ למנוע את זיהוין ע"י החשוד. כלי הרכב צריכים להתאים בסוגם לסוגי כלי הרכב הנפוצים באזור ויש להחליף את הרכב העוקב לעיתים קרובות. בארה"ב, האחראים על העיקוב הם הסוכנים הפדראליים של רשות היערות ובלשים מקומיים המתגברים אותם. בישראל מוצע להשתמש ביחידות העיקוב הסמוי של המשטרה, המתמחים בסוג זה של עבודה, ולפי הצורך גם בבלשים מהיחידות הטריטוריאליות.

ע"פ הניסיון האמריקאי, רבים מהמציתים הם נהגים פרועים, לכן עיקוב קרוב יכול להיות מסוכן. ניתן להתגבר על הבעיה באמצעות שימוש באמצעי עיקוב אווירי, כגון: מסוק, מטוס קל או מזל"ט. כמו כן ניתן להיעזר באמצעי איתור שיוצמדו, או יופעלו,  על רכבו של החשוד. לדוגמה: קידוח חור זעיר, בחלק העליון של הפנסים האחוריים, יגרום לכך שבאמצעות מכשירי ראיית לילה יראו שתי אלומות אור, היוצאות מחלקו האחורי של הרכב לעבר השמיים. כמובן שכל "טיפול" ברכב של חשוד מחייב אישור מתאים, כגון צו של שופט.

צוות העיקוב רצוי שיכיל שני אנשים לפחות, כאשר אחד נוהג והשני מנהל את הרישומים ביומן העיקוב ואת התקשורת. ע"פ ניסיונם של האמריקאים, צוות המכיל גבר ואשה או צוות של שתי נשים, הוא היעיל ביותר מבחינת יצירת מצג של רכב רגיל השייך לאזור. כמובן שיש להתאים גם את חזות העוקבים לסוג האוכלוסייה הנפוץ באזור.


עיקוב אווירי – השימוש בכלי טייס לאיתור ולמעקב אחר רכב של חשוד. בארה"ב נהוג להשתמש במטוסים קלים גם בגלל שהם נפוצים שם וגם בגלל שהם צריכים לכסות שטחים וטווחים גדולים. בישראל ניתן להשתמש במסוקי המשטרה, המצוידים באמצעי תצפית משוכללים ליום ןללילה, אבל גם ניתן להיעזר במטוסים קלים אזרחיים, במזל"טים (שנבדקים כרגע ע"י המשטרה), במסוקי ובמטוסי צה"ל, בבלון תצפית ועוד.

בעת הפעלת אמצעי כזה, יש לקחת בחשבון גבהי טיסה שיאפשרו איתור ועיקוב נוחים מחד וימנעו את חשיפת האמצעי, ע"י החשוד, מאידך.

הצוות המפעיל את אמצעי התצפית חייב להכיר את השטח ואת פרטי הרכב החשוד. הם צריכים להיות בקשר מתמיד עם החפ"ק ועם שאר צוותי התצפית, רכובים וסטטיים, אשר משתתפים במבצע. אמצעי התצפית צריכים להיות מיוצבים ועם יכולת תיעוד כגון מערכת VCR.

במידת הצורך, יש לבצע את הפעילות עם מספר אמצעים, או כלי טיס, וזאת בכדי לאפשר עיקוב רצוף ולאורך זמן ולמנוע את חשיפת האמצעים. בלילה, בעיקר בשטחים פתוחים, מהווה כלי טיס אמצעי מצוין לעיקוב, היות והוא יכול לזהות ולעקוב אחר תבנית התאורה המיוחדת של הרכב החשוד. כמובן שניתן לסייע לעיקוב באמצעות הצמדת מזהים זוהרים זעירים על הרכב החשוד. (מחייב צו של שופט!)

יש לזכור שבלילה החשוד יכול לשמוע ולראות את כלי הטיס טוב יותר ולכן צריך לתכנן את תנאי הטיסה בהתאם.


 עיקוב באמצעות מצלמות – שימוש במצלמות אוטומטיות, לא מאוישות, לתיעוד של אנשים ורכבים באזור בו יש הצתות. אמצעי זה משמש בעיקר לצורך "כיסוי" שבילים ונתיבים שהרכב החשוד עלול לעבור בהם ואין אפשרות ל"כסות" אותם בעזרת תצפיתן אנושי. השימוש נעשה במקביל וכהשלמה לעיקוב הסטטי. זהו אמצעי יעיל מאד כאשר החשוד מכיר היטב את האזור והוא מגלה התנהגות חשדנית. סריקת תמונות לאורך זמן יכולה להעלות פרטים של רכב הנכנס לעיתים תכופות לאזורי הצתה ובכך למקד את החשד נגדו.

יש להשתמש בשילוב של מצלמות יום ולילה המצוידות במערכת רישום זמן. לפי האמריקאים, המצלמה היעילה ביותר היא מצלמת וידיאו המצלמת תמונה בודדת בכל מספר שניות. המצלמה צריכה להיות מופעלת ע"י חיישן תנועה ו/או חום (למקרה של חשוד הנכנס רגלית). בארה"ב משיגים החוקרים את המצלמות (ע"מ לצבור מספר רב שלהן) מסוכנויות פדראליות שונות. בישראל ניתן להשיג מצלמות כאלה מיחידות המעקב הטכני המשטרתיות. כמו כן רצוי שקק"ל, הממונה על שמירת היערות, תרכוש כמות של אמצעים כאלה, אשר יופעלו באזור בו יש הצתות.

כאשר מתרחשת הצתה, באזור בו מופעלות מצלמות מעקב, יש לחשב את "חלון הזמן" האפשרי עבור המצית. יש לקחת בחשבון את הזמנים הבאים:

- שעת הגילוי והדיווח על השריפה.

- חישוב זמני נסיעה של כלי הרכב, שנצפו במצלמות, מנקודת הצילום ועד לאזור השריפה.

- התחשבות בזמן השהייה של מתקן הצתה, באם מתגלה כזה.

ע"מ ליעל את העבודה יש להכניס את נתוני המכוניות לבסיס נתונים ממוחשב, המאפשר חיתוכים, חישובי זמנים וכדומה. כמו כן רצוי לפעול לפי שבע הנקודות הבאות:

השג את הזמן הממשי בו נצפתה האש. אם המדווח ראה את השריפה בשעה מסוימת ואז נזקק לנסיעה של 10 דקות להגיע לטלפון, יש לקחת זאת בחשבון.

קבע אם יש הפרש בין זמן הדיווח לבין הזמן המשוער לפרוץ השריפה. יש לראיין את הגורם שדיווח ולבדוק היכן היה בעת שזיהה את השריפה, כיצד דיווח, מתי דיווח וכדומה.

הערך זמן הצתה ממשי. יש להעריך כמה זמן האש בערה בטרם נצפתה ודווחה.

אם נעשה שימוש במתקן השהיה, יש להעריך את הזמן מרגע הטמנת המתקן ועד לפרוץ השריפה. ניתן לעשות זאת באמצעות עריכת ניסויים עם מתקנים דומים. לקביעת זמן ההטמנה יש חשיבות היות וזהו הזמן בו החשוד היה בזירה!

אם ההצתה בוצעה באופן ידני או תוך שימוש באמצעי הצתה כגון בקבוק תבערה, יש להעריך את משך הזמן שלקח לחשוד להגיע למוקד ולהדליק את האש. במידה והחשוד החנה את רכבו והלך רגלית לנקודת ההצתה, יש למדוד את הזמן הדרוש ללכת ממקום החניה אל נקודת ההצתה וחזרה. יש לבצע ניסויים ולמדוד בתוך כמה זמן האש "תופסת" ומתחילה להיות נראית וכדומה. זיהוי שיטת הפעולה, ממקרים קודמים, יכולה לסייע בהערכת זמנים אלה.

יש לקבוע את הזמן הממוצע הדרוש להגיע מהמצלמה, שצילמה את הרכב החשוד, אל נקודת ההצתה.

יש לקחת מרווחי טעות בחישובי הזמן שיתבססו לדוגמה על ההבדלים בין מהירויות נהיגה של אנשים שונים, טעות בניסויים השונים וכדומה. יש להוסיף מרווח טעות של חמש עד חמש-עשרה דקות, בהתאם לתנאי השטח והאירוע.

סיכום הזמנים ייתן את חלון הזמן מרגע שחשוד נצפה ע"י מצלמה ועד שהשריפה התגלתה. כאשר יש מספר חשודים, שנכנסו לאזור באותו הזמן, ניתן להעריך למי מתוכם הייתה אפשרות להגיע עד המוקד ולהצית את האש. כך גם ניתן לנקות מחשד אנשים מסוימים.

כמובן שיש לשמור את סרטי הצילום השלמים כמוצגים ואין לבצע בהם עריכות או שינויים שיפגעו בערכם הראייתי. יש לחפש בסרטים התאמות, של כלי רכב ואנשים, מזירות ההצתה השונות.

כאשר רכב מסוים מצולם בקרבת זירת הצתה, אין למהר ולבצע מעצרים, אלא אם החשוד נראה/תועד בפועל ע"י תצפית אנושית. פרטי הרכב משמשים רק ראייה נסיבתית היות ויכולה להיות סיבה חוקית להימצאות הרכב באזור, הרכב יכול להיות גנוב או מזויף וכד'. מרגע שרכב מאותר, יש לבצע אחריו עיקוב נייד ויש לבצע עיקוב סמוי אחר מקום מגוריו של החשוד, בכדי לקבוע מתי הוא יוצא ונכנס מביתו.

אם ניתוח הנתונים מראה שאין אף מכונית, מאלה שנכנסו לאזור, שמתאימה מבחינת לוחות זמנים, יש לשקול להגדיל את "חלון הזמנים". כמו כן, אם ניתוח של מספר זירות אינו מעלה רכב ספציפי, יש לשקול את העובדה שהחשוד משתמש במספר כלי רכב. במצב זה כדאי לבדוק פרטי בעלים של כל כלי הרכב ולראות אם יש קשר בין אדם, כתובת או משפחה, מסוימים לכמה כלי רכב.

אם יש יותר מרכב חשוד אחד, יש לבצע בדיקת רקע מקיפה של בעלי המכוניות, לבדוק אם מתאימים לפרופיל של מצית סדרתי או אם יש מניע אחר (לאומני למשל). ניתן להצמיד מתקני איתור שיאפשרו מיקום מדויק של הרכב.

כאשר "מנקים" מחשד כלי רכב שהיה באזור, ניתן להשתמש בנוסעים בו כעדים פוטנציאליים ולבקש מהם להיזכר באם ראו כלי רכב הנוסע באופן חשוד כגון עצירה במקום לא הגיוני, נסיעה איטית מלווה בעצירות לסקירת השטח, רכב שנוסע במהירות מופרזת (הימלטות!), רכב שירד בפתאומיות לצד הדרך ואנשים חשודים בקרבת נקודת ההצתה.

כאשר מציבים את המצלמות יש לקחת בחשבון את שיטת הפעולה של המצית (באם ידועה), את תבנית ההצתות (ליניארית או מפוזרת), את דרכי הכניסה והיציאה מהאזור ואת כמות התנועה.


עיקוב טכני – שימוש באמצעים טכנולוגיים כדי לעקוב ולתעד פעילות של חשוד. אמצעים אלה יכולים לכלול מתקני איתור (Tracking), מתקני סימון נסתרים (Fireflies), אמצעי תצפית יום ולילה, מתקני האזנה וצילום ברכב החשוד ואמצעי התרעה שונים. חשוב לזכור!  יש להשתמש בצווים מתאימים משופט ויש לבצע את השימוש וההתקנות ע"י איש מקצוע. בישראל ניתן להשתמש ביחידות ה-מ"ט של המשטרה, בעיקר לצורך סימון כלי רכב והתקנת אמצעי האזנה וצילום בתוכם, וניתן לשאול מצה"ל אמצעי תצפית יום ולילה. גם לשב"כ יש יחידות עם יכולות טכניות וניתן להיעזר בהן בחקירות על רקע לאומני.

 

ניתוח "קו זמן" כרונולוגי – רישום כרונולוגי של כל האירועים החשובים אשר מקושרים להצתות. הניתוח הינו כלי חקירתי סטנדרטי, הנותן בידי האחראי על החקירה תמונת מצב של עובדות חקירתיות, מתעד את האירועים בסדר כרונולוגי, יעיל בשבירת סיפורי אליבי של חשודים, מצביע על "חורים" שיש להשלימם בהליך החקירתי ויכול לתת כיווני חקירה נוספים.

הניתוח מורכב מקו זמן כללי המתעד את האירועים העיקריים ומורכב מנתוני מפתח של קווי הזמן של האירועים הספציפיים.

קו זמן ספציפי של אירוע מפרט את הזמנים באירוע ספציפי ומבוסס על יומני תצפית, הודעות של עדים, יומני פעולה של יחידות חירום כגון מכבי אש, מד"א ומשטרה.


הפעלת מודיעים – שימוש במקורות אנושיים חשאיים לשם איסוף מידע על חשוד. בד"כ קשה להשתמש בהם במקרי הצתות היות ומציתים סדרתיים נוהגים לפעול לבד ולא "מפרסמים" את פעילותם. יחד עם זאת במקרה של הצתות על רקע לאומני, ריב מסחרי וכדומה, יש אפשרות לקבל מודיעין לגבי מבצע אפשרי. מרגע שיש חשוד אפשרי ניתן גם לגייס מקורות שיעקבו אחריו. זה יעיל במיוחד במגזרים בהם החוקרים עלולים לבלוט לדוגמה במגזר הערבי.

בזמן ניהול חקירה רצוי לבקש מרכזי המודיעין, של יחידת המשטרה האזורית, שיכווינו את המקורות שלהם לאסוף מידע על ההצתות ועל חשודים אפשריים. כאשר יש חשד שההצתות הן על רקע לאומני, ניתן לבקש מהשב"כ שיפעיל את מקורותיו לגבי האזור הספציפי.

הפעלת מקורות, סוכנים ומודיעים צריכה להיעשות בהתאם להנחיות ולנהלים המקובלים.


תחקור שכנים – חיפוש אחר אנשים הגרים בשכנות לאזור בו ארעה הצתה. כלי זה יעיל במיוחד כאשר יש סדרת הצתות בשכונה מסוימת או לאורך נתיב מסוים. יש לקחת בחשבון שהעדים כלל אינם מודעים לכך שיש ברשותם מידע היכול לסייע בחקירה, היות והם כלל לא חושדים במישהו מקרבם. יש לקחת בחשבון שחלקם לא ירצה לשתף פעולה אלא אם כן יגיעו אליהם במיוחד.

בזמן לקיחת העדות מהם, צריך להתייחס לדברים שהם ראו, שמעו או הריחו. גם אם אין ברשות מי מהם מידע מקדם, צריך לבדוק אם הם יכולים להפנות את החוקרים לעדים פוטנציאליים נוספים.

אמצעי זה הינו כלי חקירתי בסיסי שאינו דורש תכנון מסובך אלא רק זמן וכוח אדם. המטרה היא לזהות עדים נוספים שיסייעו בזיהוי של חשוד אפשרי ויוכלו לעזור בהפרכת אליבי שלו, במיוחד מהסוג "הייתי לבד בבית".

לפני תחילת התהליך יש לבצע פגישה של כל החוקרים, שייטלו חלק בתחקור, כדאי להכין רשימת שאלות מפתח שכל העדים ישאלו אותן וכמובן שיש לכסות את כלל העדים באמצעות שימוש במפה או ברשימת כתובות.

תחקור שכנים יכול בהחלט לספק תוצאות טובות במיוחד באזורים מיושבים. על החוקרים לקחת בחשבון שהם עלולים לתחקר גם חשוד אפשרי (שעדיין אין פרטים לגביו) ולהתכונן לאפשרות כזאת.

באזורים שמיושבים בדלילות, ניתן לתחקר אנשים אשר נמצאים באזור באופן קבוע כגון נהגים, מחלקי סחורה, דוורים וכד'.

את התחקור יש לבצע בצורה יסודית באמצעות שאילת שאלות ספציפיות הקשורות לאירוע הנחקר. רצוי לתכנן את השאלות מראש. כדאי לרענן את זיכרון העדים על ידי הזכרת עובדות מזמן ההצתה. יש לשאול את העדים אם צילמו במקרה את האירוע. אין לשאול שאלות מכווינות וכמובן שאין להסגיר מידע מחשש שאחד העדים הוא גם המבצע. במידה ואחד השכנים לא נמצא בסבב התחקור הראשון, יש לזכור לחזור אליו ולגבות את עדותו.


פוליגרף – אמצעי עזר לחקירה. יש להכיר את תכונותיו, מעלותיו וחסרונותיו, ע"מ לעשות בו שימוש יעיל. ישנם מקרים בהם חשודים, שהתבקשו להיבדק בפוליגרף, הודו בביצוע העבירה וזאת לאור פרסומו כ-"מכונת אמת".

מכשיר הפוליגרף ייכנס לשימוש רק לקראת גמר החקירה, כאשר יש בידי החוקרים מספיק חומר, כולל פח"מים, ע"מ לעמת את החשוד מולו.

הפוליגרף יכול גם לשמש בתחקור עדים, במיוחד לגבי ראיות שהם ראו או שמעו והם לא מודעים לכך. תגובתם הלא מודעת למראה ראייה כזאת או אחרת יכולה לחזק או להפריך את החשד שזאת ראייה חשובה.

לעיתים חשוד מסכים להשתתף בבדיקה היות והוא מקווה "להביס" את המכונה ויש לו רצון להוריד מעליו חשד.

אמצעי דומה הנמצא בשלבים ראשונים של שימוש מבצעי הוא "ניתוח מתח בקול". זהו מכשיר המנתח את רמת המתח בקולו של הנבדק בתשובה לשאלות. ככל שהשאלה יותר "מלחיצה", רמת המתח בקולו עולה. אמצעי זה לא מקובל עדיין בישראל.


חקירה תחת אזהרה – הנוהל החקירתי הרגיל בעת גביית עדות מחשוד. החקירה כוללת הודעה לחשוד על טיב החשד בגינו הוא נחקר, אזהרה שדבריו ירשמו ועלולים לשמש נגדו, הודעה שמותר לו לסרב לענות ואזהרה שסירוב כזה עלול לשמש נגדו. החקירה כוללת שאלות הנוגעות למעורבותו של החשוד בעבירה הנחקרת. ע"פ הניסיון האמריקאי, רוב המציתים הסדרתיים מודים בהצתות שלהם, או לפחות בחלק מהן. ע"מ להשיג הודאה באשמה יש להתכונן מראש ע"י לימוד והכרת ממצאי החקירה, ניתוח אישיותו של הנחקר ובניית קו חקירה מסודר.


ניתוח ראיות פיסיות – ניתוח מז"פי והתנהגותי של ראיות הקשורות לאירוע ההצתה. שימוש יעיל באמצעי זה יכלול סריקה מדוקדקת של כל זירה, איסוף מוצגים ודגימות, חיפוש ראיות שיקשרו את המצית לזירה (עקבות נעליים, בדלי סיגריות ל-DNA, עקבות גלגלים וכדומה) ושחזור פעולותיו של החשוד.

עקב אופיין של זירות הצתה ובמיוחד בשריפות בשטחים פתוחים, זהו אמצעי שאינו מיושם ביעילות ומהווה את ה"חוליה החלשה" בהליך החקירתי. יחד עם זאת, כאשר הוא מבוצע בצורה נכונה הוא מביא למידע חיוני היכול להביא לגילוי של חשוד ולקשירתו לזירה.

סגירה נכונה של זירה, הבאת צוות חקירת זירה מיומן ממז"פ, תיעוד הזירה ואיסוף נכון של ראיות כגון חומר הצתה, עקבות נעליים וצמיגים, שאריות ביולוגיות ועוד, יכולים להביא לפענוח מהיר של האירוע, להבאת חשוד לדין ולהרשעתו. הגורמים בישראל שיש להם את היכולת לחקור זירה באופן מקצועי הם אנשי מערך הזיהוי הפלילי של משטרת ישראל. החל במערך טכנאי הזיהוי הפרוש ביחידות, המשך במעבדה הניידת לזירות פשע חמור וכלה במעבדה לחקירת הצתות. רצוי לערב אותם בכל חקירה אפילו שהאחריות ע"פ חוק היא בידי מערך כיבוי האש.

חיפוש ושימוש בצווי חיפוש – חיפוש חוקי על חשוד, בכליו, רכבו, ביתו ובכל רכוש אחר שלו, ע"מ למצוא ראיות שיקשרו אותו לזירה או לפשע. אמצעי זה לא מופעל ברוב המקרים למרות שכאשר נעשה בו שימוש, החיפוש לרוב מניב תוצאות חיוביות. ככל הניתן, רצוי להשתמש בצווי חיפוש ולא להיגרר לחיפוש ספונטאני שעלול להימצא מאוחר יותר כבלתי חוקי.


שימוש בכלבי עיקוב וחקירת דליקות – בארה"ב עושים שימוש בכלבי עיקוב ע"מ לאתר את מסלול הבריחה של מצית, ללכת בעקבותיו ולנסות ולאתר אותו או לאתר ראיות שיביאו לזיהויו. הכלב מובא לאזור ההצתה ובמידה ונמצאות במקום עקבות נעליים או צמיגים, או חפץ שהיה שייך למצית, הכלב מסוגל ללכת על מסלול הבריחה ולעיתים להוביל את החוקרים אל רכבו של המצית, ביתו או אפילו אליו.  בישראל לא נהוג להשתמש בכלבי עיקוב אולם לעומת זאת נעשה שימוש בכלבי חקירת דליקות. הכלב, שמאומן לזהות סוגי דלק שונים, מובא אל הזירה ומסוגל לסמן נקודות בהן הוא מזהה שאריות דלק. בדרך זאת ניתן לאתר מוקדי הצתה, מקומות בהם המצית הניח את מיכל הדלק ולעיתים אף את המיכל עצמו. הכלבים הוכיחו את עצמם במספר רב של חקירות ומשמשים כאמצעי עזר לחוקרי ההצתות של המשטרה.

כלבי העיקוב בארה"ב משמשים לזיהוי של חשודים ועדים, מאתרים נתיב הסתלקות, עוזרים באיתור ראיות חפציות, מאשרים מעורבות של כלי רכב, מאשרים, או מפריכים, גרסה של עדים וחשודים. לדוגמה: אם החשוד מתאר נתיב הליכה מסוים, ניתן להשתמש בכלב לבדוק אם הוא מזהה את נתיב הריח. השימוש בכלב יכול להיעשות ימים לאחר שהאש הוצתה.

השימוש בכלבי עיקוב יעיל בתנאי שדואגים לשמור על הזירה ככל האפשר. אם החשוד השאיר טביעת נעל והיא נשארת שלמה, לכלב יש סיכוי טוב לאתר את שאר העקבות וגם לשמור את הריח ב"זכרונו". כך אפשר להשתמש בו לצורך מסדר זיהוי חשודים. לפיכך יש להכיר את נהלי העבודה עם הכלבים ולעבוד על פיהם. למשל, מומלץ לשמור על מרחק בטחון של 15 מטר לפחות, ממוקד ההצתה, ולדאוג שמעט אנשים ככל האפשר יכנסו לתחום הזה.

אם שוקלים להביא כלב, יש למעט בהסתובבות בזירה ויש להימנע מלגעת בראיות, במיוחד כאלה שאולי קשורות לחשוד. פעולות הכיבוי מקשות מאד על עבודת הכלבים ולכן רצוי לצמצם אותן למינימום. יש לרשום כל מי שנכנס לזירה. כאשר נוהג הכלב יגיע, הוא ייתן לכלב להריח את האנשים האלה והכלב יידע לא להתייחס אליהם!

הנוהג צריך להביא עימו ערכה לדגימת ריח והוא לוקח דגימות מכל מקום שהכלב מסמן. גם אם לא מוצאים שם ראיות, הרי שבשחזור החשוד יכול להגיע בדיוק לאותם מקומות, מבלי שידע כי הכלב סימן אותם,  ובכך לחזק את השחזור.

כל פעולות הכלב צריכות להיות מתועדות ע"י הנוהג שלו, כולל המסלול שהכלב הלך עליו, נקודות שהוא סימן, ראיות שהוא זיהה וכולי.


תיעוד סקרנים בזירה – במקרים רבים המצית נשאר בסביבת הזירה, יחד עם סקרנים נוספים. ניתוח צילומים מזירות שונות, שמעלה את אותו הפרצוף בכל פעם או פרטי רכב מסוים, יכול להביא לגילוי של חשוד. רצוי להשתמש באמצעים סמויים, על מנת לא לעורר את חשדו של המצית. רצוי להמשיך ולתעד את מקום השריפה עוד 24 שעות לאחר הכיבוי שלה, היות ומציתים רבים נוהגים לחזור ולבדוק את מידת ההרס שהם גרמו. ע"פ הניסיון האמריקאי, פעמים רבות החשוד רואיין כעד בזירה, זאת טרם שנעצר כחשוד.


מענק של פרסים -  תשלום כסף עבור מידע שיוביל למעצר ולהרשעה של חשוד. זהו אמצעי של "מוצא אחרון", כאשר כל שאר הטקטיקות לא הביאו לפריצת דרך. השיטה לא מיושמת לעיתים קרובות היות שמציתים נוהגים ל"עבוד" לבד ולכן אין לאנשים מידע למכור לגביהם.

החסרונות של השיטה מתגלים במספר רב של הודעות שווא, המחייבות הקדשת כוח אדם לבדיקתן. יש לדאוג לרישומי מידע קפדניים, היות ומדובר בכסף רב שאמור להיות משולם עבור המידע.

כצעד התחלתי, רצוי לפנות אל הציבור ולבקש מידע מבלי להודיע שיש פרס כספי. יש להגביל את ההודעות לאזור בו מתרחשות ההצתות. רצוי להשתמש בקו מידע אנונימי, בכדי להגדיל את רמת הביטחון של המודיע, ולהודיע כי השיחות לא יאותרו.

כאשר מוצע פרס, כל מודיע מקבל מספר מזהה, או סיסמה, והוא מתבקש להתקשר שוב כעבור מספר שבועות. בזמן זה המידע שמסר נבדק ואם הוא מוביל למעצר הפרס משולם למודיע.

בארה"ב ובארצות אחרות ישנם למעלה מ-1000 ארגונים אזרחיים המציעים פרסים לחושפי פשעים שונים. ארגונים אלה התגלו כיעילים ביותר היות והם מבצעים סינון ראשוני של המידע ובסופו של דבר הם אלה המשלמים את הפרס. בכך הם חוסכים מהחוקרים את הטורח בהתעסקות עם ענייני כספים.




סיכום


   בישראל ישנם מספר גופים האחראים על חקירת הצתות: כיבוי אש, שלו אחריות חוקית ראשונה, משטרת ישראל, המתערבת בחקירה כאשר יש פגיעה בנפש, ברכוש ממשלתי ועוד, קק"ל, המעורבת כאשר יש חקירת דליקה בשטחים שבאחריותה, מצ"ח החוקר דליקות בתחום האחריות של צה"ל וכולי. כיום, אין מסגרת מאורגנת לביצוע חקירה משולבת בין הגופים הנ"ל, אין "תורת לחימה" מסודרת, הקובעת מקורות כוח אדם ואמצעים, לביצוע חקירה של הצתות סדרתיות ואין גוף מוסכם שחוקר מטעמו יכול לקבל את הפיקוד על חקירה כזאת ולהוביל את כל המשתתפים בה לפתרון מסודר שלה.

   תקוותי היא שנייר עבודה זה יהיה הצעד הראשון בכיוון של קביעת נהלי שת"פ מסודרים וקביעת דרכי חקירה המבוססות על אסטרטגיה ועל טקטיקות כגון אלה המתוארות בנייר.


דיון


   למרות שעל פי החוק שירותי כיבוי אש אחראים על נושא חקירת דליקות, הרי שבפועל יש להם יכולת לטפל בהיבט הטכני בלבד של החקירה. אין להם את הסמכות, הידע והאמצעים להוביל חקירה בהיקף מלא של הצתה ואף פחות מזה, של סדרת הצתות.

   למשטרה יש את הסמכות להתערב בחקירת הצתות ולו רק בגלל שהצתה היא פשע חמור. המשטרה נוהגת להתערב כאשר יש פגיעה בחיי אדם, נזק כבד לרכוש או נזק לרכוש ממשלתי. במקרי הצתה של יערות ושטחים פתוחים אחרים, המעורבות המשטרתית מסתכמת, בדרך כלל, בסגירת האזור וסיוע לכוחות הכיבוי וההצלה האחרים. נושא החקירה "מוזנח" למדי.

  במקרים של הצתות יערות ושטחים פתוחים, למרות הנזק הכבד שהן גורמות ולמרות שבמקרים רבים הרקע הוא לאומני, המשטרה לא מעמיקה יותר מדי בחקירה היות שנדרשים מאמצים, אמצעים וכוח אדם גדולים, שלא תמיד עומדים לרשותה. אם לא נגרם נזק לחיי אדם או לרכוש בנוי, המניעים לחקור הם גם חלשים ויש נטייה "לטאטא" את הבעיה מתחת לשטיח.

   אם כן, כיצד בכל זאת ניתן להעלות את רמת החקירות ולהביא לתוצאות טובות יותר בנושא?

להלן יובאו מספר רעיונות שאם כולם, או חלקם, יאומצו, הם בהחלט יכולים לסייע בפתרון הבעיה.

אחריות חקירתית


   צריך להיות מוסכם, על כל הגורמים המעורבים בחקירת שריפה כזאת או אחרת, כי האחריות לניהול החקירה חייבת להיות של המשטרה.

   למשטרה יש את הידע כיצד לנהל חקירה, הן במישור האנושי (עדים, חשודים וכד') והן במישור הטכני (חוקרי דליקות ומעבדת דליקים).

   למשטרה יש יכולת להפעיל מקורות מודיעיניים, לבצע חיפושים, לעקב לצורך חקירה ולעצור חשודים. למשטרה גם יש את הקשרים עם השב"כ והצבא, קשרים שיופעלו במקרים של הצתות לאומניות למשל.


מנהל החקירה


   קצין המשטרה שינהל את החקירה, יהיה למעשה ראש צח"ם לנושא הצתות וחקירת דליקות. (במקומות בהם יש כמות גדולה של מיקרים לאורך כל השנה, ניתן להקים צח"ם קבוע לנושא)

   רצוי מאד שבנוסף להכשרתו כקצין חקירות, הוא יהיה בעל הכשרה וידע בתחום של חקירת דליקות והצתות. חשוב לציין, הוא לא חייב להיות חוקר דליקות, אבל צריכים להיות לו הידע וההבנה הטכנית של הנושא.


חברי הצח"ם


ראש הצח"ם – קצין חקירות שימונה ע"י הממ"ז. תחת פיקודו יעבדו הכוחות שיפורטו להלן.

חוקר דליקות – מטעם כיבוי אש, משטרה או קק"ל. כאשר נוצר חשד להצתה סדרתית, רצוי שכל החוקרים הנ"ל יישארו בצוות.

איש מודיעין – מטעם המשטרה, יפעיל מקורות ויכווין אותם לפי ידע שיתקבל מניתוח זירות ההצתה. יתאם וירכז את נושא הפעלת האמצעים הטכניים השונים. במידת הצורך, יעבוד במקביל לרכז שב"כ או רכז מודיעין של מצ"ח.

חוקר זירה – של הזיהוי הפלילי. רצוי מישהו עם רקע בתחום. תפקידו יהיה להנציח את הזירה, לאסוף מוצגים, לשלוח אותם למעבדות הרלוונטיות, לקבל חזרה חוות דעת ולתת את פרשנותן לפענוח המקרים.

גורמים נוספים (בהתאם לאופי החקירה) – חוקרים, אנשי תצפית ועיקוב, נוהגי כלבים, טייסים/מטיסים, כוחות מג"ב, חוקרי מצ"ח ועוד.


בסיס נתונים


   היות שמציתים סדרתיים מתחילים ב"קטן" ואז הולכים ומסלימים את מעשיהם, חשוב לחקור ולנתח כל שריפה, כולל שריפות קוצים וכדומה. כל הממצאים צריכים יהיו להיות מוזנים לבסיס נתונים מחוזי וממנו לעבור לבסיס הנתונים הארצי.

   בצורה כזאת, אם מצית חוצה גבולות של מחוז מסוים, מאפייני שיטת ההצתה שלו יצביעו עליו ויובן שמדובר במצית סדרתי ולא במצית חדש.

   חלק מהנתונים, שיאספו במאגרים השונים, יוכלו לשמש כמובן כפח"מים, כאשר המצית יילכד לבסוף.

   בסיס הנתונים צריך להיות משותף, לפחות בחלק ניכר ממנו, לכל הגורמים העוסקים בחקירה. כל גורם יוכל לשאוב ממנו מידע לצרכיו ובכך ישתפרו היכולות לאתר את המצית, ללכוד אותו "על חם", להתמודד עם מאפייני השריפה ועוד.


אמצעים


   שני האמצעים החשובים ביותר הם כוח אדם ואמצעים טכניים. היות ששניהם לא נמצאים ברווחה אצל אף אחד מהגורמים, לא תהיה ברירה אלא לשתף פעולה וכל גוף יתרום באופן מקומי את האמצעים הנמצאים ברשותו. להלן מספר רעיונות:


כוח אדם


      כאשר מדובר בחקירה העלולה להימשך זמן רב ולהתפרס על שטח גדול, אין ברירה אלא לגייס כוח אדם רב יחסית. גיוס נבון של כוח אדם יכול לדוגמה להתבצע בצורה הבאה:

כוח חקירות – מהיחידות הטריטוריאליות, אנשי מצ"ח וחוקרי שב"כ (כאשר נדרש).

כוח תצפית ועיקוב – מיחידות מתמחות במשטרה ובצבא, לדוגמה: עוקבים מ"הסמויה", לוחמי מתיל"ן, בלשים מהמשטרה ומהצבא.

כוח מודיעין – מהיחידה הטריטוריאלית, אנשי קק"ל ויערנים מקומיים, מודיעין מצ"ח, כאשר מוצת רכוש צבאי, ואנשי שב"כ, כאשר מדובר בחשד להצתות על רקע לאומני.

כוח מנהלה – מהיחידה החוקרת, מכיבוי אש, מאנשי קק"ל ומגורמים מקומיים בעלי עניין. (מועצה מקומית לדוגמה)


אמצעים טכניים


   שוב, שימוש מושכל במקורות השונים, יכול להניב פירות רבים:

כלי רכב – כל כוח מגיע עם כלי רכבו ובנוסף תגבור של רכבי שטח מאנשי קק"ל, מתנדבים ומהצבא. "גיוס" נכון של כלי הרכב, יכול לאפשר להם גם להיטמע בנוף ולא לעורר את חשדו של המצית.

כלי טיס – מסוקי משטרה וצה"ל, מטוסים קלים צבאיים ואזרחיים, כלי טיס זעירים ואפילו מזל"טים. כל כלי יופעל באופן שהוא יראה טבעי בסביבה ולא יעורר חשד.

 אמצעים אופטיים – מהמשטרה, יחידות מ"ט, צבא וממתנדבים אזרחיים.


   אין דרך לכלול את כל הדרכים להשגת האמצעים הנ"ל, וגם אמצעים נוספים ע"פ הצורך, וכל מפקד חקירה יצטרך להפעיל את ראשו ולמצוא דרכים סטנדרטיות ומקוריות לגיוסם.



                                                                                                            ליאור נדיבי