מדע, לא "זבל"! כשהראיות מדברות


   ב- 31 במרץ 2018, פרסם דניאל דולב בוואלה מאמר ארוך תחת השם: "כשהראיות מדברות: מפיגועי הטרור במדריד ועד כנופיית האונס בג'ורג'יה, מתעקשים חוקרי הראיות הפורנזיות על עמידות ממצאיהם, אך האם המדע ששולח אנשים לכלא כבר 100 שנה אכן נקי מתקלות?".... (דולב, 2018). 

במאמר הזה אתייחס ואגיב למאמרו של דולב:    

המאמר של דולב מבוסס על ראיון עם ד"ר איתיאל דרור, ישראלי לשעבר שמתגורר בלונדון; ומתואר במאמר "כאחד החוקרים המובילים בעולם שבודק כיצד הטיות קוגניטיביות משפיעות על מומחים בתחומים שונים, ובהם גם ראיות פורנזיות.    במלים אחרות: הוא חוקר איך הדרך שבה עובד המוח האנושי משפיעה על בחינת הראיות שנתפסות, גם על ידי שופטים, כ"מדע טהור" ובלתי ניתן להטיה". הנה ציטוטים נבחרים מתוך המאמר (דולב, 2018).: 

"אני עובד כבר עשורים עם רופאים, טייסים, בקרי טיסה, חשבים פיננסיים וכל סוג של מומחים שעובדים עם נתונים. כולם יודעים שהם עושים טעויות, פרט למומחי טביעות אצבע". 

"המדע של טביעות אצבע שולח אנשים לכלא כבר 100 שנה, ואף אחד לא שאל אם המומחים האלה מושפעים מהטיות" 

"גם ראיות שנחשבות חזקות מאוד, כמו טביעת אצבע ובמקרים מסוימים דנ"א, עשויות להשתנות בהתאם לזהות הבודק ובעיקר בהתאם למה שהוא יודע על החשוד ועל הפשע". 

מומחים שלוקים בהטיות קוגניטיביות אינם מושחתים, רשלנים או עצלנים, אלא דווקא חוקרים טובים, מנוסים וקפדנים. משפט המפתח הוא "המוח הוא לא מצלמה". מומחי טביעות אצבע בכל העולם כבר יגידו שזו פרקטיקה שמבוססת על מדע, שיש בה אלמנט סובייקטיבי. יש התרשמות, שיקול דעת, פרשנות. אז אני לא אומר שאלו ראיות רעות, כי טביעת אצבע למשל זו ראיה טובה מאוד. אבל הן לא מושלמות, והשאלה איך לשפר את זה"    

עורך הדין יאיר רגב שלח אלי את המאמר המצורף וביקש את התייחסותי. חשוב לציין כי כבר נתקלתי בעבר במאמריו של ד"ר איתיאל דרור והעליתי את ההסתייגויות שלי לגבי דבריו. בהתייחסות שלי למאמר המצורף ארחיב בנושא. להלן התייחסותי למאמרו של דולב, לפי הסדר הכרונולוגי של המאמר. 

הערות כלליות:    

לא ראיתי התייחסות של ד"ר דרור לרקע המקצועי והטכני של המומחים, לגביהם הוא טוען ל"הטייה קוגניטיבית". יש לציין שבישראל מרבית המומחים הם בעלי רקע אקדמי רלוונטי (הנדסת מכונות, הנדסה אווירונאוטית, כימיה, ביולוגיה וכיו"ב') או שהם מגיעים מהשטח עם הרבה מאד ניסיון. לדוגמה, חלק ממומחי השוואת טביעות אצבע עבדו בשטח כחוקרי זירה (מה שנקרא בעבר "טכנאי זיהוי").    

לעומת זאת, בארה"ב למשל, ישנם בוגרי תיכון שהולכים למכללה, או אוניברסיטה, ומוציאים תואר ב"זיהוי פלילי" ומיד מתקבלים לעבודה. אמנם הם מתקדמים בהדרגה, אבל עדיין חסר להם הבסיס המדעי בכדי להסביר את התופעות שהם בוחנים ואת הממצאים שהם מגלים.    

לדוגמה, אני כמהנדס אווירונאוטי מכיר תהליכי תכנון וייצור במתכות; ולכן יכול להבין, מניין מגיעים הסימנים המשפחתיים והסימנים הייחודיים, שמאפשרים השוואת תרמיל או קליע לנשק ממנו הם נורו. זה גם נותן לי את היכולת להסביר לבית המשפט, מה הבסיס המדעי שעומד מאחורי "תורת סימני הכלים".    

ד"ר דרור לא התייחס לתהליכי העבודה השונים הנהוגים במשטרת ישראל ביחס לאלה הנהוגים במשטרות זרות. אתייחס לכך בהרחבה בהמשך. 

טביעת האצבע ממדריד    

דניאל דולב מביא במאמרו בוואלה את סיפור הפיגוע במדריד: 

ב-11 במרץ 2004, מעט אחרי השעה 7:30 בבוקר, הופעלו יותר מעשרה מטעני חבלה, בו-זמנית, בשלוש תחנות רכבת שונות, הרגו 191 בני אדם ופצעו כאלפיים איש נוספים. ליד תחנת הרכבת אל פוסו דל טיו רימונדו נמצא רכב גנוב, ובו שבעה מרעומים בתוך שקית פלסטיק. על השקית היה רמז נוסף: טביעת אצבע. המשטרה הספרדית שלחה את טביעת האצבע לרשויות אכיפת חוק ברחבי העולם, וב-6 במאי עצר ה-FBI את מי שהפך מיד לחשוד העיקרי: עורך דין אמריקאי בשם ברנדון מייפילד, קצין לשעבר בצבא ארצות הברית שהתאסלם לאחר שנישא לאישה מצרית, ואף הגן משפטית על אמריקאים שניסו להצטרף לכוחות הטליבאן באפגניסטאן (דולב, 2018). שלושה מומחי טביעות אצבע של הבולשת מצאו התאמה של 100% בין טביעת האצבע של מייפילד לזו שעל השקית ממדריד. מייפילד טען, שלא עזב את ארצות הברית כבר שנים, וביקש מבית המשפט למנות מומחה מטעמו שיבדוק את טביעת האצבע. כך אכן נעשה - וגם אותו מומחה מצא התאמה. רק לאחר שבועיים הודיעה משטרת מדריד כי הצליחה לאתר אזרח אלג'יראי בשם הונאן דאוד, שטביעותיו תואמות לאלו שנמצאו בשטח. לאחר שזיהו את דאוד, הצליחו לאתר את חברי חוליית הטרור בדירת מסתור, ובזמן הפשיטה על הדירה, קטל פיצוץ נוסף שמונה בני אדם: שוטר, שלושה מחברי החולייה וארבעה סוחרי סמים ששהו במקום. מייפילד שוחרר, ומאוחר יותר זכה להתנצלות רשמית ולפיצוי בגובה שני מיליון דולר (דולב, 2018).    

דו"ח משרד המשפטים האמריקני מצא כי הדמיון בין טביעות האצבע של מייפילד ושל דאוד היה יוצא דופן. על פיו, ייתכן שהבוחן השני, השלישי והרביעי הוטו על ידי כך שידעו שבוחן אחר כבר מצא התאמה, ואילו החוקר הראשון עצמו הסתמך ככל הנראה יותר מדי על כך שהמערכת הממוחשבת, שסרקה מיליוני טביעות אפשריות, זיהתה בסבירות גבוהה את מייפילד. עוד נכתב בדו"ח כי המשטרה הספרדית הביעה ספק באשר להתאמה כבר מהרגע הראשון, אך האמריקאים נשענו על הסברים שונים, ורק כאשר נתפס החשוד האמיתי, חזרו בהם ממסקנותיהם (דולב, 2018).   

 הערת אגב, מומחה רציני, שנמצא בארה"ב, היה צריך לחשוב טוב, טוב, כיצד טביעת אצבע של אזרח אמריקאי מגיעה לזירה של פיגוע טרור במדריד. הבדיקה הראשונה שחוקרי ה-FBI היו צריכים לעשות, זה לבדוק את רישומי הכניסות והיציאות שלו במעברי הגבול שלהם ושל ספרד (במיוחד לאור זה שהוא הכחיש נסיעות כלשהן)!    

כיצד קרה שכל כך הרבה מומחים טעו?     כאמור לעיל, יש לבדוק את הרקע המדעי שלהם, את הניסיון המקצועי שלהם ואת המידע שנמסר להם עם הטביעה. לציין שיש מעבדות ז"פ בארץ, בהן לאחר שמומחה מוצא "השוואה חיובית", מומחה נוסף עובר על הממצאים ומאשר אותם או ששולל אותם!    

הערה חשובה: מסתבר שכשנה לאחר שה"חשוד" האמריקאי שוחרר ממעצרו, טביעות האצבע הגיעו לישראל. ראש מז"פ דאז, תנ"ץ ד"ר יוסי אלמוג, נתן את המעתק והטפסים למומחה אלי דיין, מבלי לספר לו מה מקורם. המומחה קבע בוודאות שאין השוואה; ואף נתן הסבר, כיצד הגיע למסקנותיו. מכתב בנדון נשלח ע"י ראש מז"פ בחזרה לספרדים (חשוב לציין שהמומחה הישראלי צדק!) 

השימוש במערכת זיהוי ביומטרית אוטומטית - AFIS כגורם להטיה קוגניטיבית    

חשוב להבין כיצד פועלת המערכת הנ"ל. מעתק (טביעת אצבע שנלקחה בזירה) מוזן למחשב, כשמומחה מציין עליו מספר מסוים של נקודות השוואה. כלומר בפועל המחשב "רואה" רק "שלד" של טביעת האצבע ולא את הטביעה כולה.    המחשב פולט שורה של טפסים (דפים עליהם נלקחו טביעות אצבע מלאות של חשודים, עצורים וכד') ונותן להם "ציון" מספרי. ככול שהמספר גבוה יותר, ההתאמה #אמורה להיות טובה יותר. אבל גם אם מרבית ההשוואות נעשות מול חמשת "המועמדים" העליונים, כבר קרה, בעיקר בתיקי פשע חמור, שהשוואה נמצאה במקום נמוך יותר, באחת מהעשיריות ה"תחתונות".    מכאן אכן נובעת בעיה, מה קורה עם מומחה בעל ניסיון מועט שהמחשב מעמיד בפניו טופס עם "ציון גבוה"? כאן יש בהחלט סיכוי להטיה של דעת המומחה.    מקרים דומים קרו כאשר הוצגה מערכת ה-IBIS במעבדות נשק ברחבי העולם. בעוד שהציפייה הייתה שהמערכת תסייע למומחים בינוניים להגיע לתוצאות טובות יותר, הסתבר שדווקא הם נטו "ליפול בפח" יותר ולהסתמך על ה"טיפ" מהמחשב. בפועל, בעבודה עם IBIS נדרש מומחה ברמה הגבוהה ביותר, במיוחד לדוגמה באם המערכת מציגה בפניו שני תרמילים שנורו כביכול מנשק מסוים, כאשר ברור לחלוטין שרק אחד מהם יכול היה להיירות מהנשק הנבדק! 

השוואות אחרות 

ד"ר דרור מציין ש"גם בירייה מאקדח, לא בכל ירייה הקליע נשחק בדיוק באותה צורה". באופן כללי הוא צודק, כל קליע שעובר בקנה משנה אותו בצורה אינפיניטסימאלית, אבל בניסויים שנעשו בחו"ל וגם בישראל, מומחים הראו שניתן עדיין למצוא השוואה לסימני קנה של נשק, גם אחרי שנורו ממנו אלפי כדורים!    

על הייחודיות של כלי נשק, שהם רק חלק מענף שלם הקרוי "סימני כלים", נכתבו מחקרים ומאמרים רבים, אציין כאן כמה כאלה: 

1. בגרמניה, נרצחה אישה ע"י שוטר באקדח השירות שלו. המשטרה שם, שלא ידעה מי הרוצח אבל ידעה באיזה נשק מדובר, אספה 5,000 אקדחי שירות ושלחה אותם למעבדת הנשק הפדראלית שלהם ב-BKA. לאחר ירי מכולם, שכלל איסוף קליעים, המומחים שם מצאו את הנשק הספציפי ממנו נורה הקליע הקטלני! 

2. בישראל נעשה ניסוי מתמשך של ירי ברוס"ר "גליל" שהתקבל כחדש מבית החרושת (נורו בו רק כמה עשרות יריות לצורך בחינתו). המומחה בישראל ירה בו מידי כמה ימים והגיע לירי מצטבר של אלפי תרמילים. בסופו של הניסוי נקבע כי בכל שלב נמצאו מספיק סימנים ייחודיים להשוות את התרמילים לנשק. יתרה מזאת, נמצאה השוואה חיובית בין התרמיל הראשון שנורה לבין התרמיל האחרון! 

3. במסגרת חקירת אירוע "הטבח במערת המכפלה" קיבלתי לבדיקה 114 תרמילים, קליבר 5.56X45 מ"מ, שכולם נורו מרוס"ר מדגם "גליל". 108 מתוכם נקשרו לרובה האישי של ד"ר ברוך גולדשטיין, שביצע את מעשה הרצח. 5 תרמילים נקשרו לרוביהם של של חיילים ששמרו באזור מערת המכפלה, רק תרמיל אחד, שסימונו פ88, נותר ללא קישור לנשק כלשהו. במהלך החקירה בדקתי סה"כ 18 רוס"ר גליל שונים, אף אחד מהם לא נקשר לתרמיל המדובר.    

אם אכן הייתי "מוטה קוגניטיבית", מה מנע מבעדי לשייך את התרמיל ההוא לנשקו של גולדשטיין או לכל נשק אחר שבדקתי? הרי זה לא היה מקרה בו יש הגנה שיכולה להביא מומחה נגדי. מדובר כאן על גילוי של מקצועיות, של אובייקטיביות מדעית (ממש לא אכפת לי מי ירה מה) ושל הנחת האמת בפני ועדת החקירה.    

כדאי לציין שהתרמיל הבודד הזה שימש בסיס לתיאוריית קונספירציה על מפגע נוסף (למה ירה רק כדור אחד?), בעוד שלדעתי מדובר היה בתרמיל שהיה כבר בזירה ונאסף בטעות, מה שקרוי בלשון המקצועית "רעש לבן".    אז כפי שניתן להתרשם, למרות שהיה מדובר באירוע שזכה לתהודה תקשורתית עולמית ולמרות שהגעתי להעיד בפני ועדת חקירה ממלכתית (ועוד מדובר בעדות ראשונה שלי בכלל!), לא נתתי ל"רעשי הרקע" להשפיע עליי וזה בהחלט קשור ל"חינוך" לאובייקטיביות שקיבלתי במחלקה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל. 

טעויות ורמאויות 

בארה"ב, שם יש "פרויקט חפות", התגלו מקרים רבים של טעיות של מומחים ואף עדויות שקריות! מקרה אחד מפורסם היה של משווה ט"א שהיה בעל אחוז גילויים יוצא דופן. כשאחד ממפקדיו החליט לרדת לשורש ה"הצלחה", הוא גילה את הדברים הבאים: 

1. הנ"ל היה חוקר זירה בעברו וידע כיצד להעתיק ט"א של עבריינים מזירות. 

2. הוא שמר טביעות אצבע (ט"א) של פורצים רצידיוויסטים וכאשר היה מקבל מעתק ט"א שלא היה ניתן להשוואה, הוא היה מחליף אותו במעתק מה"אוסף" שלו. 

3. הוא אף הגדיל לעשות וכשיצא לטפל בזירות ולא מצא בהן מעתקים, הוא היה "שותל" מעתק ואז כמובן מבצע "השוואה"!   

 לי לא ידוע על מקרה כזה מובהק של רמאות, אבל בהחלט ידוע לי על טעויות, שחלקן היה יכול להימנע. לדוגמה, מומחה במעבדת נשק מצא "השוואה" בין תרמילי 7.62X39 מ"מ לבין רוס"ר קלצ'ניקוב. למרות שנאמר לו, ע"י מומחים אחרים במעבדה, שזה אינו הנשק, הוא התעקש והוציא חוות דעת בנדון. רק לאחר שהשב"כ הביא את הנשק הנכון, התבררה לו הטעות הגדולה שביצע. אז פה מדובר על "חטא היוהרה" שבא במקום מקצועיות.    

ראוי לציין שבמז"פ הישראלי נהוגות לפחות שתי שיטות של בקרה על יכולתם המקצועית של המומחים: 

1. בדיקות כשירות (Qualification tests) - מדובר ב"מבחן" הנשלח ע"י מכון חיצוני המתמחה בדבר. אותו המבחן נשלח למאות מעבדות ברחבי העולם, בכל מעבדה כל מומחה צריך לבצע את הבדיקות באופן עצמאי ולהכניס את חוות דעתו למעטפה חתומה. המעטפות מוחזרות למכון ששולח חזרה לכל מעבדה את הציונים: מי צדק, מי טעה ומי חסר ידע מספיק. 

2. תיקי "מבחן" - מדובר בתיק הנראה כתיק חקירה לכל דבר, אלא שהיוזם אותו הוא גוף פנימי במשטרה, בד"כ פיקוד מז"פ. המומחה שמטפל בתיק אינו יודע שמדובר במקרה שווא, שלא אירע במציאות, והוא נחשף לחומר התיק, כולל כתבות (מושתלות) בעיתונות, וצריך לטפל בו כתיק אמיתי לכל דבר. בסיום התיק התוצאות מושוות לאלה הידועות לפיקוד והמומחה מקבל משוב בהתאם למסקנותיו.   

 מעבר למבדקים הפורמאליים, היו הרבה מקרים בהם התקבלה "ביקורת" חיצונית: לדוגמה הודעה מהשב"כ על כך שהשוואה שבוצעה לא יכולה להיות או אפילו השוואה ש"פוספסה" ושצריך לחזור עליה. כל הפעולות הנ"ל שומרות על המומחים עירניים, מקצועיים ואובייקטיביים. 

הטיות    

ד"ר דרור מדבר על השפעות שעלולות להיות על מומחה מז"פ, במידה והוא מבקר בזירה ומושפע ממנה ע"י "פרטים שאינם רלוונטיים לבדיקות המדעיות.". כאן המקום לציין את ההפרדה הנהוגה בישראל בין חוקרי הזירה השונים לבין מעבדות מז"פ. בד"כ חוקר זירה יתעד אותה ויאסוף בה מוצגים שונים, אותם הוא יארוז ויסמן בחתימתו, לצורך שרשרת הראיות.    את הראיות הוא ימסור לחוקר הממונה על חקירת האירוע וזה ירשום אותן במשרד המוצגים של היחידה. משם, ממשרד המוצגים, הם יעברו למשרד קבלת מוצגים של מז"פ, שיחלק את הראיות למעבדות השונות, בהתאם לתוכן הראיות ולבקשת החוקר.    

כדאי לציין שאכן יש מקרים, די נדירים, בהם חוקר הזירה "מלווה" את המוצגים עד למעבדות מז"פ ואתן דוגמה לכך:    

נקראתי לזירה של ניסיון רצח, שבוצע בכביש ראשי. ה"קורבן" שזיהה את מתנקשיו, שהיו רכובים על וספה, התנגש בהם והם נמלטו רגלית. בנתיב מנוסתם נמצאו ממצאים רבים, שעל חלק מהם היה מקום לבדיקה של מספר מעבדות במז"פ. הבאתי את הראיות למטה הארצי, שם ממוקמות המעבדות, קראתי לראשי המעבדות הרלוונטיות, הסברתי להם מה קרה וביקשתי את עצתם באיזה סדר להעביר בינם את המוצגים, כך שבדיקה אחת לא תפגע בזאת שאמורה להגיע אחריה. בין היתר היה שם מקום לדגימות שרידי ירי, טביעת אצבעות ו-DNA. בזכות סדר הבדיקות הנכון, התגלתה זהותם של המתנקשים ובנוסף פוענחו, בזכות ה-DNA, מעשי פשע חמור נוספים! אבל כאמור זה מקרה נדיר שלא מעיד על הכלל.    

במז"פ הישראלי היה שיתוף פעולה בין מומחים, אבל לא כזה שגרם, לפחות לדעתי, ל"הטיה קוגניטיבית" של מי מאיתנו. לדוגמה, כאשר היה צריך לקבוע מרחק ירי ע"פ שרידי אבש"ר של המטרה (בעיקר על בגדים), הייתי יורד למטווח עם המומחה ממעבדת הסימנים. הוא הציב את המטרות במרחקים שהוא רצה לבדוק, אני ביצעתי את הירי בנשק ואז נפרדנו איש לדרכו. כיצד תהליך כזה מביא ל"הטייה קוגניטיבית" נשגב מבינתי. 

לחץ מצד התביעה    

לגבי המכון הלאומי לרפואה משפטית ו"הרעות החולות" שהיו בו בימי פרופסור היס, לא ארבה מילים. איני יודע עד כמה הרופאים שם היו נתונים ללחץ של התביעה. אני כן יודע על מקרה אחד, התיק של רפ"ק ניר סומך, בו רופא משפטי העיד על ממצא קריטי שלא הופיע בחוות דעתו!    

לדעתי, אחרי שבדקתי את הראיות מכיוון אחר, הוא פשוט הוסיף דברים, ככל הנראה בלחץ התביעה. לציין שהמומחה המשפטי המוביל בעולם ברפואה משפטית גם הפריך את חוו"ד של הרופא המשפטי, אבל רק ביהמ"ש העליון קיבל את קביעתו. ה"עדות המוטה" של הרופא הישראלי עלתה לנאשם ב-4 שנות מאסר ובאובדן קריירה משטרתית מצליחה!    

באופן אישי, אני פעם קיבלתי טלפון מפרקליטת מחוז, שניסתה לכפות עליי לכתוב דברים שלא היו בתחום המומחיות שלי. דבריה "אתה תכתוב מה שאני אומרת לך" הביאו אותי לאיים עליה בתלונה ליועמ"ש ורק כניסה של קצינה בכירה, ששמעה את חילופי הדברים, מנעה המשך של האירוע המביש הזה.    

שנים מאוחר יותר, בהיותי מומחה פרטי, מצאתי בתיק בדיקה של מעבדת נשק מזכר זכ"ד של המומחה, בו הוא כותב "שוחחתי עם הפרקליטה והיא אמרה לי לא לעשות שום דבר עד שתדבר איתי". לציין שדי היה במזכר הזה בכדי "לזרוק" את התיק שלו ממסכת הראיות! 

מנהל חקירה    

במז"פ הישראלי אין מנהל כזה, יש ראשי מעבדות, יש ראשי מדורים, שכל אחד אחראי על מספר מעבדות, ויש את ראש מז"פ. בעת הצורך, בוצעה היוועדות ע"מ לתאם צעדי חקירה. כן חשוב לציין שבמשטרה אמור להיות "ממונה על החקירה" שאוסף את כל הראיות והעדויות בתיק ואמור גם להצליב אותן. בפועל זה קורה רק לעיתים נדירות. כאשר חומר החקירה עובר לתביעות או לפרקליטות, שם מבצעים את ההצלבה הנ"ל ואז גם מגלים "חוסרים" ומבקשים השלמות חקירה. אז בהחלט יש מקום לשפר את הניהול בתחום זה. 

חריגה מתחום המומחיות    

כאשר נוצר ריק (ואקום) בתחום כלשהו, יש תמיד מי שימלא אותו. כך קרה בישראל בתחום הרפואה המשפטית. באופן רגיל ונכון, כאשר יש אירוע ירי עם גופה, חלוקת החקירה צריכה להתנהל כך: 

  • מומחה נשק מטפל בכל השלבים מרגע הירי ועד לפגיעת הקליע בגופה. (נגיעה בבגדים או בעור).
  • אם יש פגיעה בבגדים, מומחה לשרידי ירי צריך לקבל אותם בכדי להעריך מרחקי ירי.
  • הרופא המשפטי אמור לקבוע: חור כניסה, מסלול בגוף, חור יציאה (אם יש), פגיעה באיברים פנימיים וסיבת המוות, זהו!
  • במידה וקליע יצא מהגופה והמשיך להתעופף הלאה, החקירה צריכה לחזור למומחה הנשק.

    בפועל, היות שבמעבדת הנשק של ישראל לא היו מומחים לבליסטיקה חיצונית, הם זנחו תחום זה ולתוכו נכנסו רופאי המכון שהתחילו לתת קביעות לגבי "מרחקי ירי", סוג נשק, קוטר קליע ועוד.    

עד כמה זה מצב גרוע יעיד תיק הרצח של רוה"מ יצחק רבין ז"ל, בו נוצר עימות בין מומחה מעבדת סימנים, שקבע מרחקי ירי לפי שרידי אבש"ר על הז'קט של רבין המנוח, ובין פרופסור היס, שבדק את גופתו הערומה של רבין! רק צילומי הווידיאו של הרצח הוכיחו שפרופסור היס טעה ובגדול! 

סיכום    

לא ניתן לקבוע בצורה גורפת כי על כל מומחה מז"פ יכולה להשפיע "הטיה קוגניטיבית" מבלי לבדוק את הרקע האקדמי שלו, את הניסיון שלו ואת רמת חשיפתו לפרטי התיק שהוא בדק. יש גם לקחת בחשבון את נוהלי החקירות והטיפול במוצגים ולבדוק עד כמה המומחה היה חשוף אליהם ועד כמה זה השפיע עליו. 

אני, באופן אישי, יודע שהטיות כאלה במז"פ הישראלי, לפחות בתקופה בה שירתי, היו נדירות עד בלתי קיימות.